מתי מותר לכרות עץ? ומה התורה אומרת על השחתת אילנות?

א. הנה בפרשתנו פרשת שופטים שופטים פרק כ' פי"ט ופ"כ נאמר "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור", "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר היא עשה עימך מלחמה עד רדתה".

ויעוין בפירוש הרמב"ן שכתב טעם לכך שהתורה כתבה את איסור השחתת עץ פרי בפרשה הנוגעת למלחמה ולמצור על עיר ומשום שהדרך כשצרים על עיר להסיר כל דבר המונע מלכבוש את העיר וציוותה התורה שאף כשצרים על עיר לא להשחית את עצה ויבטחו בה' שיתן העיר בידיהם ע"ש, וכ"ש הוא לשאר מקומות שלא להשחית את העצים.

ב. הנה בגמרא במסכת בבא קמא דף צ"א ע"ב איתא אמר רב, דיקלא דטען קבא אסור למיקצציה, מתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצנו רובע ( רובע קב) שאני זיתים דחשיבי, א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה, אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל יכול אפילו מעולה בדמים ת"ל רק (אמר רב, דקל שטוען קב אסור לקוצצו ושאלה הגמרא הרי במקום אחר כתוב, כמה יהא בעץ זית שיהיה אסור לקצוץ אותו רובע ותירצה הגמרא שעץ זית שונה שהוא חשוב, אמר רב חנינא שבנו מת משום שקצץ עץ תאנה לפני זמנה אמר רבינא שאם דמיו של העץ היו יקרים ורווחי לעוקרו ולמוכרו, מותר לעוקרו) ע"ש.

ומבואר בדברי הגמרא שעץ דקל המניב קב של פירות אסור לעוקרו ועץ זית שהוא חשוב אם מניב רובע אסור לעוקרו.

והנה לא התבאר והתברר בדברי הגמרא בכמה זמן על האילן להניב כמות זו של פרי שאסור יהיה לעוקרו האם בחודש או בשנה, ועוד לא התבאר מה הדין בשאר אילנות כמה עליהם להניב בשביל שיהיה אסור לעוקרם, ואם דינם כדקל שלא חשוב כעץ זית ואם מניבים קב אסור לעוקרם א"כ מה יהיה הדין בגפן שהוא אילן חשוב.

וברא"ש כתב דכל אילן לפי חשיבותו, וגפן אף אם טוענת כל שהוא אסור לקצצו ע"ש.

ג. הנה ברמב"ם פ"ו מהלכות מלכים ה"ח כתב וז"ל אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה של אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה עכ"ל.

וחזינן בדברי הרמב"ם שאף בגרמא אסור להשחית עצים, וכן האיסור להשחית את עצה הוא בכל מקום כשקוצץ דרך השחתה אולם אם האילן מזיק לאילנות אחרים, או שהיה מזיק בשדה של אחרים (וכגון שהשרשים או הענפים היו מזיקים לחצר או לשדה חבירו), או שהיו דמיו יקרים מותר לעוקרו.

ושם בה"ט כתב וז"ל כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו עכ"ל.

וחזינן בדברי הרמב"ם שאילנות סרק מותר לקצצם, ואילן מאכל אם פסק מליתן פרי, או שנותן פרי בכמות קטנה שהטירחה בקטיף או בגדיד גדולה מידי עבור כמות כל כך קטנה מותר לקצוץ.

הנה בט"ז יורה דעה סימן קט"ז ס"ק ועוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות דאיתא בפרק החובל (דף צ"א) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה ואמר רב חנינא לא שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא ואמרינן התם דרב חסדא חזי לדקל דקאי ביני גופני א"ל לשמעיה זיל עקרינהו פירוש שעושין היזיקא ביניקת הארץ לגפנים והם חשובים יותר וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אף על פי שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל רק בסמ"ג סימן רכ"ט הביאו עכ"ל.

והקשו על הט"ז היאך כתב הט"ז שקציצת אילנות אסורה משום הסכנה הרי איסור מפורש הוא בתורה שלא לקוץ אילנות ותירצו דכוונת הט"ז דמלבד האיסור המפורש בתורה לקוץ אילנות, יש בקציצת אילנות אף משום סכנה.

ורק לצורך בניית דירה התיר הט"ז לעקור אילנות.

ויעוין בזה ביבי"א ח"ה יו"ד סימן י"ב שכתב דלצורך הרחבת הדירה מפני הצפיפות וכדומה יש להתיר לקצוץ אילנות ועוד דיש בבניית דירה והרחבתה אף משום מצוות ישוב ארץ ישראל ע"ש.

ומבואר בפוסקים דבמקום צורך גדול וכגון שדירתו צפופה מפני ריבוי בני המשפחה אפשר לעקור את האילן המפריע להרחבת הבית על ידי נכרי, ויטע את האילן במקום אחר.

ויש בזה עוד פרטים רבים, ועוד חזון למועד.

שבת שלום ומבורך!