הבורג האחרון והסוגיה ההלכתית: האם מותר לכבד אדם אחר בעשיית מעקה? והרי כתוב ועשית מעקה לגגך, אתה בעצמך דווקא

מאת: הרב יוסף בלנרו

בענין מצוות עשיית מעקה.

הנה בפרשתינו פרשת כי תצא נאמר "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך"

ובענין זה נדון האם אפשר וראוי לעשות שליח לעשיית מעקה.

הנה בשמלה חדשה סימן כ"ח כתב וז"ל דאם אחר שאינו שוחט מהדר לקיים מצוה זו יכול השוחט להרשותו דרך כיבוד לפרקים לכסות אבל למכור בדמים או לעשות שליח בשביל שלא לטרוח את עצמו לא עכ"ל.

ובתבואות שור שם ס"ק יד' כתב שהרי כתוב ושחט וכיסה ודרשינן בגמרא בחולין דמי ששחט א"כ מצות כיסוי הדם מוטלת על השוחט וא"כ אם יתן לאחר לכסות יעבור על מצות ושחט וכיסה.

וכתב דאינו כן אלא אף במצוה המוטלת על האדם, האדם יכול למנות שליח. והביא ראיה ממילה שהיא מצוה המוטלת על האב ומעשים בכל יום שאפילו כשהאב יודע למול הוא מכבד לאחרים וברא"ש פכ"ה דימה קדימת האב במצות המילה לקדימת בשוחט לכסות את הדם ועל כרחך משום ששוים הם וכשם שבמצות המילה האב רשאי לכבד לאחרים כך במצות כיסוי הדם השוחט רשאי לכבד לאחרים.

ועוד הביא ראיה מהגמרא בב"ק דף ק"ט מנין לכהן שבא ומקריב קורבנותיו שנאמר ובא בכל אות נפשו ושרת וכו' וילפינן שאף כהן שיש לו להקריב חטאת שהוא מקריב ועל אף שהמצוה שלו אמרינן התם שנותנה לכל כהן שירצה.

ועוד הוכיח ממצות מזוזה דחובת הדר היא ומצוה על בעל הבית לקבוע מזוזה בביתו ומברך לקבוע מזוזה ובמנחות דף ל"ג אמרינן דריש גלותא בני ביתא ואמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא.

וחזינן שאדם רשאי לכבד אחר במצוה המוטלת עליו.

ועוד כתב הא דאמרינן דמצוה בו יותר מבשלוחו היינו היכא שממנה שליח משום שאינו רוצה לטרוח בעצמו לכן המצוה היא לא כמו שאם הוא היה טורח בעצמו אבל באופן שמכבד למי שמהדר אחר המצוה לקיימה שפיר דמי ואמרינן בגמרא ביומא דף ל"ט דדמי למי שמודד אפרסמון לאחרים שאומרים לו בא ונתבסם אני ואתה שהוא גרם המצוה והאחר עושהו ומתבסמים שניהם.

וסיים בזה הלשון ואני על משמרתי העמודה ואומר דיפה נהגו במילה והנח להם לישראל אם אינם נביאים וכו' ומשם ומכל ראיות שהבאתי בס"ד לעיל נלמד לכיסוי הדם דשרי לכבד לפרקים המהדר אחר מצוה זו וכ"ש אם גדול הוא שיש ג"כ כבוד למצוה ע"ד שאמרו חז"ל בסוטה דף י"ג הניחו לו כבוד בגדולים וכו' אבל שליחות לא כמ"ש לעיל דמצוה בו יותר מבשלוחו עכ"ל ע"ש.

ודבריו צ"ב דכיון דאדם חייב במצות האיך יוכל להיפטר על ידי שיכבד לאחר לעשות את המצוה ובכל הראיות שהביא ממילה וממזוזה וכהן ושחיטה י"ל שהמחוייב במצוה ממנם לשליח ומדין שליח נגעו בה.

והא דקשיא שהרי בגמרא קידושין דף מ"ב אמרו מצוה בו יותר מבשלוחו י"ל בזה שכל מה שאמרו מצוה בו יותר מבשלוחו דוקא במקום שהמחוייב במצוה שולח שליח כי מתעצל לעשות את המצוה או שאינו מחשיב מספיק את המצוה וזה בזיון למצוה, שחביבות המצוה הוא שיעשנה בגופו.

אבל במקום שעושה שליח משום שמכבד ומחבב את המצוה כגון שממנה אדם חשוב ומכובד לעשות את המצוה בזה אדם יכול למנות שליח ולא אומרים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו.

ולכן במזוזה אפשר למנות אדם מכובד שקבע את המזוזה בביתו וכהאי דרב נחמן שמינה לריש גלותא שיקבע מזוזה בביתו, וכן שוחט שממנה אחר לכסות את הדם כונתו שגם אחר יזכה במצוה משום שמוקיר ומעריך את המצוה ורוצה לזכות אף אחרים במצוה זו וזה חיבוב מצוה וכן על זה הדרך אך במה שמכבד אחר ולא ממנהו לשליח לא נחשב שעשה את מצותו המוטלת עליו והאיך יוכל לכבד לאחר הרי אין לך ביזוי מצוה גדול מכך שלא מקיים את המצוה המוטלת עליו.

ובמה שהביא מהגמרא בסוטה דף י"ג יש להביא ראיה לדברנו דהגמרא שם שאלה מאי שנא שבתחילה כתוב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו כל עבדי פרעה וכו' וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ולבסוף כתוב וישב מצרימה הוא ואחיו וכל העולים איתו לקבור את אביו ותירץ ר' יוחנן שבתחילה שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד וכו' ושאלה הגמרא ואם יוסף לא היה מתעסק בקבורת אחיו האם אחיו לא היו מתעסקים ופירש רש"י וז"ל האיך הניחוהו אחיו ליוסף ליטול את השם לבדו של קבורת אביהם וכי פרקו מעליהם העול ולא חשו לו ואם לא נתעסק בו הוא הם לא היו עסוקים בו והכתיב וישאו אותו בניו אלמא אף הם היו עסוקין במשאו ובקבורתו ותירצה הגמרא שאחי יוסף אמרו הניחוהו שכבודו במלכים יותר מבהדיוטות.

ולכאורה האיך אחי יוסף הניחו את המצוה המוטלת עליהם לקבור את אביהם בגלל שכבודו במלכים הרי מצות קבורת האב מוטלת על כל הבנים

ואם משום שמוכח בגמרא בסנהדרין שהקבורה היא משום יקרא דשכבי ולכן כיבדו ליוסף שזה כבוד הנפטר שיתעסק בו גדול.

י"ל שלעניין שהמת לא יהיה מוטל בבזיון ללא קבורה בזה הקבורה היא יקרה דשכבי, אבל אין עניין בחשיבות הקובר אם חשוב יותר או פחות.

וא"כ האיך אחי יוסף ויתרו על מצוה זו של קבורת אביהם, אלא ודאי שמינו את יוסף שליח לקבור את אביהם כיון שכבודו של יעקב אבינו שמלך יתעסק בקבורתו ויש בזה חיבוב מצוה במה שמינו את יוסף לשליח ולא אומרים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו וכיון ששלוחו של אדם כמותו נחשב שהם גם קיימו את המצוה או שיוסף שהוא שליחם הוא ידם הארוכה ונחשב שהם עשו ממש או שהמעשה של השליח מתייחס אליהם וכחקירת האחרונים ודו"ק.

ובזה אפשר להבין את הסתירה בפסוקים שבפרשת ויחי פרק נ' פ"ז כתוב "ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים" ובפסוק י"ג כתוב "וישאו אותו בניו ארצה כנען ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרון החיתי על פני ממרא" ובפסוק י"ד כתוב "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבור את אביו אחרי קברו את אביו"

הרי שבתחילה כתוב ויעל יוסף לקבור את אביו ומשמע שיוסף קבר לאחר מכן כתוב ויקברו אותו ומשמע שכולם קברו ושוב לאחר מכן כתוב לקבור את אביו אחרי קוברו את אביו ומשמע שיוסף לבדו קבר את יעקב אבינו.

ולדברנו מבואר נפלא שאמרו האחים הניחוהו שכבודו במלכים ולכן עשאוהו שליח לקבור את אביהם ושלוחו של אדם כמותו ולכן הכתוב מייחס להם שהם קברו את אביהם על אף שרק יוסף בפועל קבר את יעקב אבינו.

וא"כ במקום שנראה שהאדם הממנה שליח לקיום המצוה מחבב את המצוה וכגון שמכבד לאדם חשוב ת"ח וצדיק לא אומרים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו.

ואף במצות עשיית מעקה לגג אפשר לכבד ת"ח שיכה את המכוש האחרון או שיבריג את הבורג האחרון בחיבור המעקה לגג.

שבת שלום ומבורך.